האמת הפשוטה
זה לא אשמתך.

לא לימדו אותנו שאם אנחנו לא מרפאות את הילדה הפנימית,
אנחנו צועדות עם תיק מלא אבנים על הלב שלנו.
כל אבן היא כאב שלא טופל.
כל אבן היא זיכרון שלא שוחרר.
כל אבן היא מחשבה שאומרת “אני לא מספיק”.
התיק הזה לא רק כבד על הלב, הוא פוגע בנו בכל הרבדים
בגוף – עייפות, כאבים, מחלות סומטיות
בנפש – חרדה, עצב, תחושת ריקנות
ברוח – חוסר חיבור לעצמי, חוסר משמעות
במוח – דפוסי חשיבה שחוזרים שוב ושוב

אבל ברגע שנבחר לפרוק את האבנים,
להחזיק לילדה הפנימית את היד,
וללמוד לדבר אליה באהבה
אנחנו נרגיש סוף סוף קלות, חופש וחיים מלאי נשימה.